תזכירו בפני כל איש יין בעולם את אזור היין הפורטוגלי דאו (Dao), והשם הראשון שיעלה בשיחה הוא זה של אלווארו קסטרו. בדיוק כפי שאזור הדואורו מזוהה בראש ובראשונה עם חברו הטוב, דירק ניפורט, שמו של אלווארו קסטרו הפך לשם נרדף ליינות דאו. יינותיו של היינן הצנוע והיצירתי הזה הצליחו להעלות את קרנו של האזור, שעד לפני מספר שנים עוד סבל ממוניטין עולמי מפוקפק.
שורשיה של משפחת קסטרו אמנם נטועים עמוק בהיסטוריה של אזור דאו, אך אלווארו הוא זה שלקח את יינות האזור לגבהים חדשים. ברשותו של אלווארו שלוש אחוזות כרמים, קינטה דה פלאדה ו-קינטה דה סאש הן שתי החשובות שבהן, מהם הוא מפיק מגוון רחב של יינות מזנים מקומיים. תוך שילוב של מסורות עולם ישן עם נגיעות של מודרניזציה.
החל בשנת 2000, הצטרפה לעשייה גם בתו של אלווארו, מאריה, לאחר שסיימה את לימודיה כמהנדסת ביוטכנולוגית. ההתמקדות של השניים מוקדשת במלואה לזנים המקומיים של ה-דאו, שבעבר שימשו להפקת יינות שלא ממש הצטיינו בייחודם ואיכותם. אולם לאחר שטועמים את המטעמים שמשפחת קסטרו יודעת להפיק מזנים כמו אלפרוצ'רו, ז'אן (Jaen), ביקאל ואנקרוזאדו, התחושה היא שסוף סוף הזנים הללו מקבלים את היחס והכבוד שמגיע להם.
הפילוסופיה של אלווארו הייתה מאז ומתמיד לחתור ליינות עדינים ואלגנטיים. הוא דוגל בשמירה על שיעורי אלכוהול נמוכים, וטוען שבדיוק כמו שיותר מדי מלח יכול להרוס את התבשיל, כך גם שיעור אלכוהול גבוה מדי עשוי לחבל ביין. לא בכדי, היינות של קסטרו בדרך כלל לא חוצים את רף 13.5% אלכוהול, והתחושה על החך היא תמיד של רכות, אלגנטיות וחוסר מאמץ.
זה ייקח עוד קצת זמן עד שפורטוגל, כמדינת יין, תתייצב בשורה אחת לצד מדינות עולם ישן כמו ספרד, איטליה וצרפת. אך כשזה יקרה, לייננים מהסוג של אלווארו קסטרו יהיו מניות רבות בכך. בינתיים, אתם יכולים לקחת חלק פעיל בהיסטוריה ולהנות מהעילית של יינות פורטוגל בכלל והדאו בפרט.